דור שורדי מלחמת העולם השנייה – מתאחדים

דור שורדי מלחמת העולם השנייה – מתאחדים

  • דף הבית
  • /
  • חדשות
  • /
  • אירוע הוקרה מיוחד, גיבורות,והשנה גם גיבורי היופי

אירוע הוקרה מיוחד, גיבורות,והשנה גם גיבורי היופי

24.09.2022

אירוע הוקרה מיוחד, גיבורות,והשנה גם גיבורי היופי, בשיתוף עם ארגון פליטי ונפגעי השואה ברה"מ ומזרח אירופה בישראל. 19/09/2022 בהיכל התרבות כפר סבא, מיזם של רונית לב, אלוף במילואים , יו"ר עמותת פיקוד העורף.

הודה דוידוב, יושב ראש ארגון פליטי ונפגעי השואה בברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה.

החל מיום ההולדת ה-70 של מדינת ישראל, מתקיים פעם בשנה אירוע גיבורות היופי למען שורדות השואה.
בכל שנה עיר אחרת בישראל מארחת את האירוע המרגש. בשנה שעברה התארחנו בהרצליה ולפני כן בגבעת שמואל. השנה אירוע ״גיבורות וגיבורי היופי 2022" הייה ביום שני ב״היכל התרבות" בעיר כפר סבא.
בכל שנה נרתמים למיזם יחידות צבאיות שונות. השנה נרתמת יחידת "מופת" באגף כוח האדם כחלק מהתרומה של יחידות צה״ל, ואגף כוח האדם בראשן, לחברה הישראלית.
הרעיון למיזם החל לפני כשמונה שנים על אדמת פולין, כאשר השתתפתי במסע במסגרת השירות הצבאי. המסע טלטל מאוד, צרב וגרם לי לרצות להעניק לשורדי השואה ולראות בכך שליחות.
מטרת האירוע היא לשמח ולהגשים חלום לכמות גדולה של נשים גיבורות וליום אחד לתת להן הזדמנות להרגיש חיוניות ויפות, לקבל את מלוא תשומת הלב, לשמוח ולהתפנק - שמחות קטנות וגדולות, שלא זכו להן בצעירותן.
בשיתוף הרשויות המקומיות והשלטון המקומי נבחרו 132 שורדות ושורדי שואה מרשויות ומועצות מרחבי הארץ. השנה, בפעם הראשונה, ארחה גם גברים שורדי שואה.
המיזם שם דגש על הקשר הבין דורי, ולכן משתתפות בו לוחמות צה״ל. בדרך זו נוצר מפגש של לוחמות מההווה עם לוחמות ולוחמי העבר - שורדות ושורדי השואה.
בחציו הראשון של היום עוברות השורדות תחנות יופי וכיף, בהן מטפחים ומפנקים אותן. לצד זאת, מתקיימות הפעלות שונות ויצירה. בחציו השני של היום מתקיים טקס חגיגי, שבו מוענקים לגיבורות סרט וכתר לראשן.
באירוע משתתפות בהתנדבות גם מספר רב של פורשות צה״ל, שרובן השתתפו, במסגרת שירותן הצבאי, במסע "עדים במדים". כולן חיות את הקשר עם שורדות השואה והן תורמות ומתנדבות באהבה ומתוך תחושה של נתינה.
שותפים לארגון האירוע, קהילת פו-רשת ויהודה דוידוב, יושב ראש ארגון פליטי ונפגעי השואה בברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה.
ברור כי מדובר באירוע שלא יהיה עוד שנים רבות, ואנו רואים בו שליחות. מזמינה אתכם לקחת חלק במיזם שכל מטרתו ללוות, להקשיב, לסייע ולפנק על מנת לייצר חוויה שתישאר איתן לעוד שנים - ובה בעת אנו שואפים לכך שהקשר שנוצר בין השורדת, הלוחמת והמתנדבים יימשך שנים רבות.

רונית לב, אל״ם במילואים מנהלת מיזם "מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים" מנהלת אירוע גיבורות היופי 2022

קלבדיהגרושקוקרית שמונהנולדתי באזור פסצ'נקה מחוז ויניצה.להוריי פרסלר רוזה וסימיון היו שלושה ילדים.אבי גיוס ליחידה קרבית.ביולי
1941 העיירה נכבשה על ידי הגרמנים.הנצים אספו את היהודים בכיכר השוק ובחרו מתוכם 150 איש.הם נורו למוות בפתאי פסצ'נקה.בספטמבר כל היהודים גורשו מפסצ'נקה  ובליווי פוליצא'ם הובלו ,למקום מגורים חדש דרך ביצה ותחת גשמי זלעפות.סבי וסבתי נאספו לעגלה .לא ראינו אותם יותר .בדרך אנשים נפלו לתוך 
 הבוץ.מי שלא יכול היה לקום נורה למוות.  כל השערה היתה בדרך למכנה בוגדנובקה.משפחתי וקבוצה של כעשרים איש.עם רדת החשיכה הוחלתו לברוח לתוך יער שלצדו עברנו.אחרי כמה ימים סבל ורעב היגענו לגטו קריז'ופל .
בשל הרעב והקור כל הזמן חלינו.אמי ואני עבדנו בניקיון ובשדות.
ממש ליפני נסיגת הגרמנים לקריז'ופל הגיעה יחידת אס.אס,שהיתה אמורה לחסל את כל אוכלוסיית הגטו.הדבר היה במרץ 1944.הצבה אדום שחרר אותנו יום ליפני האקציה המיועדת.
ב-1956 התחתנתי .התגררתי בטשקנט
יש לי2 בנות,2נחדים.2ננים
ב-1990 עלינו ארצה
מתגוררת בקרית שמונה
יעקבאייזנברגקרית שמונהאני נולדתי בעיר סטרי קרים שבאוקראינה ב 30.03.1935 במשפחה של רוקחים. עם תחילת מלחמה ב1941 משפחה עברה לגרוזיה יחד עם בית חולים צבאי בו הורים עבדו. אני עם חברים (רעבים ומוקפאים) כל יום רצנו לבית חולים לעזור לפצועים. שרנו להם שירים, קראנו מכתבים , האכלנו אותם .לאחר המלחמה משפחה עברה לדונצק. אני סיימתי בית ספר, אוניברסיטה וכל החיי עבדתי כמהנדס בניין. ב1997 עליתי ארצה והתחלתי פרק חדש וחשוב בחיי. אני יושב ראש של התאחדות יוצאי אוקראינה בקרית שמונה משנת 1998 , סגן ראש אירגון פליטי וניצולי השואה בקרית שמונה, חבר של ארגון וטרנים בקרית שמונה .הייתי מתנדב בצה"ל במשך 17 שנה. אני נפגש עם תלמידי תיכון ביום הנצחון ומספר על מלחמת נגד נצים 1941-1945. הוצאתי לאור ספר "ציוני דרך בחיי".
מריאטהקופמןצפתשמי מריאטה קופמן, נולדתי ב1928 בעיר בוריסוב ברוסיה הלבנה, למשפחה בעלת רקע צבאי מרשים. ביולי 1941 במסגרת המלחמה פינו את משפחתי לסיביר. מ1943 עד 1944 עבדתי בארגון צבאי של הצבא האדום. נישאתי לבעלי, שהיה קצין בכיר בצבא האדום,  בתום המלחמה ב1944 וחיינו ביחד 75 שנה עד פטירתו ב2021. עליתי לארץ בשנות ה93 מגאורגיה לצפת. יש לנו בן אחד, 3 נכדים ו-8 נינים. כיום אני מתגוררת לבדי בצפת (כל משפחתי מתגוררת בהרצליה) מבלה בקביעות במועדון לגיל הזהב עם חבריי, אוהבת לרקוד, לרקום תמונות ולטפח את עצמי ולעשות לק ג׳ל גם בגיל 96!
יבגנימנביץצפתהיתי בן 10 כשה פרצה המלחמה .ההורים שלי ,אני והאחותי הקטנה בת שנה וחצי נלכדנו   בלנינגרד המצור. בעוד חצי שנה במרץ 1942 ביום אחד נפתרו מרעב ההורים שלי, את אחותי הקטנה היתה חלשה מאוד ופינו אתה לבית חולים. אני נשארתי לבד.עזרה לי משפחה של דודה שלי. הם לקחו אותי לגור איתם ועזרו לפנות אותי בעוד כמה חודשים .ביוני1942בלילה ההמיסו אותנו על האוניה הפתוחה היו שם30-40 אנשים ובהפצצות ממטוסיםהפלגנו באגם לדוגה לאזור עיר קירוב לבית יאתומים.בנתיים נודה לי שגם אחותי לא שרדה. ב1944 חזרתי ללנינגרד למשפחה של דודה ,סיימתי בית ספר , התקבלתי ללימודים בבית ספר צבאי ,ב1952 קיבלתי את התעודה ושירתתי כקצין בצבא רוסי במשך 30 שנה.התחתנתי , נולדו לי 2 ילדים , ב1991 כל המשפחה עלתה לארץ, לעיר צפת .יש לי 2 נכדות ו2נינים. עד עכשיו אני מאוד פעיל , אני סגן ראש ועדה עמותה ניצולי השואה בצפת. אנחנו מטפלים ב220 אנשים ,כולם מבוגרים ולא בריאים במיוחד.אנחנו עוזרים לכולם בצרכים שלהם.מארגנים משלוחי מזון, עוזרים בשיפוצים בבית,מארגנים טיולים וחגים,בקיצור עוזרים לחיות בככבוד
אינהסטרובינסקיכרמיאלבתחילת המלחמה היינו באוקראינה, קייב. התפננו עם ההורים מזרחה לעיר קויבישב.בשנת 1943 חזרנו לקייב, לא אפשרו לנו לחזור לביתנו. החיים בקייב היו בשבילנו קשים מאוד.
רוביםקרפורטובכרמיאלנולד בסמלנסק למשפחה של קצין בצבא האדום. ביוני 1941. התפננו לצפון אורל. מיצינו את כל הקשיים של שנות המלחמה. כיום אני נמצא בועד של סניף כרמיאל של פליטי שואה.
איליהרייטמןנוף הגלילשמי איליה רייטמן, אני בן 93.  נולדתי בכפר דיטקוביצ'י באיזור ז'יטומיר\ קורוסטן.
במשפחה היו חמישה ילדים 3 בנים ו2 בנות.
הייתי ילד שובב, אהבתי משחקי חצר והיו לי הרבה הרפתקאות בילדות שלי!
אבא לא היה מרוצה, כעס עליי!
בגיל 10 התחלתי לעבוד במפעל עם אבא.
בתחילת מלחמת העולם השנייה  הייתי בן 12 ועבדתי עם המבוגרים, עשינו תיקונים למכוניות של הצבא, הכל בשביל הנצחון שלנו!
אנחנו זזנו עם המפעל: בסיס שלנו נסע איך שזזה  חזית.עברנו מקורוסטן, וורונז', אסטרחן, טולה, אורל ונפגשנו נצחון בריגה!
אחרי מלחמה חזרתי לקורוסטן, היתחלתי ללמוד בבית הספר בערב וביום עבדתי  כי חרט במפעל.
לאחר מכאן התחלתי ללמוד במכללת בנייה.
אחרי הלימודים הייתי מגויס לצבא אדום ושרתתי 3 שנים במזרח רחוק.
 
ב1953 חזרתי מצבא  הביתה לקורוסטן , בעוד כמה זמן עברתי ללבוב, התחתנתי שם בשנת 1955.
ובלבוב התחלתי ללמוד במכון פוליטכני, סיימתי את הלימודים והתחלתי עבודה פרויקט אלקטרו חום בתפקיד מנהל של אגף.
25 שנים עבדתי באותו המקום , יצאתי לפנסיה  ועליתי ארצה.
יש 2 בנות, 3 נכדים ונין אחד.
אני  מאוד שמח שגר פה בנוף הגליל, קניתי בית קטן ב50 מטר ובניתי עוד 100 מטר בשכונה מליבו .
מאוד מרוצה מהחיים שלי ומודה לארץ ישראל!
פניהצוקרבעכונולדתי בעיר  מגיליוב שבבחרוס בשנות ה30.
גדלתי במשפחה אוהבת היינו 4 ילדים. כשהחלה המלחמה הייתי בת 11, פינו אותנו ברכבת  בזמן  שאבי  נשאר בעיר כי אסרו אליו לעזוב  הוא היה צריך להרוס את כל הרכוש בכדי שלא ישאר שום דבר  לגרמנים לאחר מכן הוא הצטרף לפרטיזנים.  בזמן הנסיעה היה מאוד צפוף התנאים היו נוראים ללא אוכל ושתייה וכל דבר אחר...נסענו ברכבת  במשך ימים ארוכים תחת הפצצות ...בזמן הנסיעה  הארוכה אחי הקטן  פעוט חלה וגסס  אמי קיבלה החלטה גורלית  על מנת להצילו לרדת מהרכבת לפני  היעד הרצוי ולהיתמקם בעיר קטנה בשם אשא.
שם גרנו עד סוף המלחמה החיים לא היו קלים אבל שרדנו. בשנות ה50 סיימתי לימודים והתחלתי לעבוד בספריה בעיר פטרוזובודסק שברוסיה  ושם הכרתי את בעלי והקמנו משפחה.. הבת גדלה  נולדו נכדים  ובעקבות העליה של הבת לישראל הגשמנו סוף סוף חלום ואני ובעלי ב2002 עלינו לישראל .
ברטהז'וקובחיפה
רוזהסרברובאור עקיבאבתחילת המלחמה נמלטו אל פנים הארץ מהפצצות. ובחמלניצקי נתפסו הנאצים. והפוגרומים החלו. כולם גורשו לגטו. יום אחד הוטולי לשרוף את כולם. הם זרקו פחם בוער. הוא פגע בי. נותרו צלקות איומות. יהודי אחד עבד כחייט ולקח את הוורד לעזרתו. והעביר לאוקראינית. היא הסתירה את הילדים ואז עזרה להציל אנשים מהגטו. על כך הוענק לה תואר צדיק העולם. ברנשבסקאיה מריה. רוזה סרברובה קיבלה גם את התואר הנוכחי. על הסיוע שסיפק הדודים
יזראלגיטמןרחבותמתחילת המלחמה ברחממולדובה  והגיע לרוסיה, עבד כנער במפעל באסטרחאן, בגיל 16 עבד בסטלינגרד בניקיון העיר, בגיל 17 ברח לחזית , לחם בבלארוס, צ'כוסלובקיה. הגיע לברלין
דורהסוקולובהראשון לציוןלפני המלחמה הם גרו באודסה. אוקראינה, יחד עם הוריהם, פונו ליאלטה. ואז, לאחר שסטלינגרד הייתה בקרסנודר, וכך הם חיו שנה לאחר מכן בגלל המתקפה הגרמנית. המשכנו הלאה לקויבישב, אחר כך הגענו לטשקנט, נסענו על גג רכבת משא, לא היו מים, אוכל בלילה היה מפחיד וקר. ואחר הצהריים היה חם מאוד ב-42, הגענו לאוזבקיסטן ונשארנו שם עד להחזרה לארץ.
יבגנייקוזנצובנתניהנולד בבלארוס, התחיל את לימודיו בלנינגרד, נקלע למצור, הצטרף לצבא האדום, השתתף במלחמה היפנית
מיכאלרוגובוינתניהנולד באוקראינה בקייב, בתחילת המלחמה פונה לסיביר. למד בבית ספר צבאי. ב-1944 הצטרף לצבא האדום, היה תותחן. נלחם במלחמת יפן
Subscribe
Notify of
guest
0 комментариев
Inline Feedbacks
View all comments

0
Would love your thoughts, please comment.x