דור שורדי מלחמת העולם השנייה – מתאחדים
סופיה פייגלמן (1936), שם נעורים קרול סופיה קרייגלמן נולדה בלנינגרד לאב חייט ולאם דוורית. מוצאם של שני הוריה
מבלרוס, שם הגרמנים רצחו כמעט את כל משפחתו של האב. המרואיינת הזכירה מספר שמות, אך אינה יודעת עליהם פרטים מעבר לכך.
בתחילת המלחמה, גויס האב והמשפחה במשך כל המלחמה קיבלה ממנו רק מכתב אחד. הוא שרד את המלחמה וחזר ב-1946 אחרי פציעה קשה ובמצב נפשי מעורער. האם עם הסבתא והילדה נשארו בלנינגרד, סירבו לעזוב אף כשהייתה אפשרות לכך, והמרואיינת מספרת בפירוט על קורותיהן בתקופת המצור על העיר.
אמה של המרואיינת, לאור מקצועה כדוורית, שהתה הרבה ברחובות, מספר פעמים נפצעה בהפצצות, וכשהיא הייתה בבית-החולים , שהתה הילדה בבתי-יתומים שונים בעיר. היא מספרת כי כשנלקחה לשם על-ידי קרוב משפחה שהיה קצין צבא קיבלה יחס מועדף.
המרואיינת מספרת כיצד נפטרה סבתה בזמן המצור, כנראה מרעב, והיא זוכרת איך הורידו את ארון הקבורה במדרגות מקומה רביעית. היא גם מספרת כיצד נהרס ביתן בהפצצה כשהיא שהתה לבד בבית ואחת השכנות ששרדו הוציאה אותה מתחת להריסות. כל השכנים ששרדו, כעשרים איש ואשה, עברו לגור בדירה אחת בקומת קרקע ששרדה מהבניין. המרואיינת גם מספרת כיצד, פעם אחת, גנבו לה את הכרטיסים המזכים את המשפחה בקצבת לחם והן, היא ואמה, בקושי שרדו.
המרואיינת מספרת כי חגגו, היא וילדים אחרים בבית היתומים שם שהתה באותו הזמן, כששמעו שהמצור על העיר נפרץ. לדבריה, עם זאת, המצב עם האוכל השתפר משמעותית רק ב-1944.
המרואיינת מספרת כיצד, היא וילדים מקומיים אחרים, בגמר המלחמה העבירו לחם לשבויי מלחמה גרמנים שהובאו לעיר על מנת לעבוד בשיקומה.
אחרי המלחמה סיימה המרואיינת בית-ספר, בלימודיה הגבוהים התמחתה בתרגום מצרפתית ומאנגלית, ועבדה עם תיירים זרים כמתרגמת וכמורת דרך. כשמצב בריאותה לא אפשר לה להמשיך ולעבודת כמורת דרך, עברה לעבוד בבית-מלון גדול ושם עבדה עד שהאנטישמיות בלנינגרד בשנות התשעים שכנעה אותה לעזוב את המדינה עם משפחתה.